www.JewisheSchool.org

הלכות תפילין פרק ג

א) שמונה הלכות יש במעשה התפילין -- כולן הלכה למשה מסיניי, ולפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן, פסל; אלו הן: שיהיו מרובעות, וכן תפירתן בריבוע, ואלכסונן בריבוע, עד שיהיה להן ארבע זווייות שוות; ושיהיה בעור של ראש, צורת שין מימין ומשמאל; ושיכרוך הפרשייות במטלית; ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית, ואחר כך מכניסן בבתיהן; ושיהיו תופרין אותן בגידין; ושעושין להן מעבורת מעור החיפוי שתיכנס בה הרצועה, עד שתהא עוברת והולכת בתוך תובר שלה; ושיהיו הרצועות שחורות; ושיהיה הקשר שלהן, קשר ידוע כצורת דלת.

ב) כיצד עושים תפילין של ראש -- לוקחין עץ מרובע, אורכו כרוחבו כגובהו: ואם היה גובהו יותר על רוחבו, או פחות ממנו, אין בכך כלום; ואין מקפידין אלא על אורכו, שיהא כרוחבו. וחופרין בו שלושה חריצין, כדי שיעשה לו ארבעה ראשים כגון זה [איור הושמט כאן].

ג) ולוקחין עור, ומרטבין אותו במים, ומחפין בו את העץ, ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ; ומכמשין אותו והוא רטוב, מכאן ומכאן, עד שעושין מן העור דמות שין שיש לה שלושה ראשין מימין המניח תפילין, ודמות שין שיש לה ארבעה ראשין משמאל המניח.

ד) [ג] ומניחין את העור על העץ, עד שייבש; ואחר כך חולץ העור מעל גבי האימום של עץ, ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויין. ומכניסין פרשה בכל בית ובית, ומחזירין מקצת העור מלמטה; ותופרין אותו מארבע פנותיו, ומניחין מן העור שלמטה מקום שתיכנס בו הרצועה, כמו תובר, והוא הנקרא מעבורת.

ה) [ד] וכיצד עושין תפילין של יד -- לוקחין עץ מרובע, אורכו כרוחבו, ויהיה גובהו כאצבע, או יתר על זה מעט; ומחפין אותו בעור רטוב, ומניחין את העור על האימום עד שייבש; וחולץ את העור, ומכניס את ארבע הפרשייות במקום העץ, ומחזיר מקצת העור מלמטה; ותופרו מארבע פנותיו, ומניחין מן העור תובר, מקום הרצועה.

ו) [ה] כיצד סידור הפרשייות בתפילין של ראש, מכניס פרשה אחרונה שהיא "והיה אם שמוע" (דברים יא,יג) בבית שהוא על ימין המניח; ו"שמע" (דברים ו,ד), סמוכה לה; "והיה כי יביאך" (שמות יג,יא), בבית שלישי סמוכה לשמע; ו"קדש לי" (שמות יג,ב), בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין -- כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח, קורא על הסדר כגון זה [איור הושמט כאן]. ואם החליף סידור זה, פסולות.

ז) [ו] תפילין של יד, כותבין אותה בארבעה דפין בעור אחד, ארוך כספר תורה, על סידורן בתורה כגון זה [איור הושמט כאן]; אם כתבן על ארבעה עורות, והניחן בבית אחד, יצא, ואינו צריך לדובקן.

ח) [ז] כשהוא גולל הפרשייות, בין של ראש בין של יד, גולל אותן מסופן לתחילתן -- עד שתמצא כשתפתח הפרשה, תקרא כל שיטה מתחילתה לסופה.

ט) [ח] כשמכניסין את הפרשייות בבתים שלהן, כורכין אותן במטלית, ועל המטלית שיער, ואחר כך מכניסין אותן בבתיהן. ושיער זה, צריך להיות שיער בהמה או חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהן; וכבר נהגו כל העם, לכורכן בשיער זנב העגלים.

י) [ט] כשתופרין את התפילין, אין תופרין אלא בגידין של בהמה או של חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהן. לוקחין הגידין שיש בעקב הבהמה או החיה, והן לבנים קשים, ומרככין אותן באבנים וכיוצא בהן, עד שייעשו כפשתן; וטווין אותן, ושוזרין אותן -- ובהן, תופרין התפילין ויריעות ספר תורה.

יא) [י] כשתופרין התפילין, תופרין אותן בריבוע. והלכה רווחת, שיהיו בכל צד שלוש תפירות, עד שיהיו הכול שתים עשרה תפירות, בין של יד בין של ראש; ואם עשה התפירות עשר או ארבע עשרה, עושה. וכל התפירות, יהיה החוט שלהן סובב משתי רוחות.

יב) [יא] וצריך שיגיע החריץ של תפילין של ראש, עד מקום התפר. ואם היה החרץ ניכר, כדי שיהיו ארבעה ראשין נראין לכול, ואף על פי שאין החרץ מגיע למקום התפר, כשרות; ואם אין חרצן ניכר, פסולות. וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור, חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית; ומנהג פשוט, להעביר גיד מגידי התפירה בכל חריץ וחריץ משלושתן.

יג) [יב] וכיצד עושין הרצועות, לוקחין רצועה של עור, רוחבה כאורך השעורה; ואם הייתה רחבה מזה השיעור, כשרה. ואורך רצועה של ראש, כדי שתקיף את הראש ויקשור ממנה הקשר, ותמתח שתי הרצועות מכאן ומכאן, עד שיגיעו לטבור או למעלה ממנו מעט; ואורך רצועה של יד, כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר, ותמתח רצועה אחת על אצבע אמצעית, ויכרוך ממנה על אצבעו שלוש כריכות ויקשור. ואם היו הרצועות ארוכות יתר על השיעורין האלו, כשרות.

יד) [יג] ומכניס רצועה של ראש, בתובר שלה; ומקיף במידת ראשו, וקושר קשר מרובע, כמין דלת. וקשר זה, צריך כל תלמיד חכמים ללומדו, ואי אפשר להודיע צורתו בכתב, אלא בראיית העין. וכן בשל יד, קושר קשר כמין יוד; ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר, כדי שירחיב ויקצר, בעת שירצה לקשור על ידו.

טו) [יד] הרצועות של תפילין, בין של ראש בין של יד, פניהן החיצונים שחורים, וזו היא הלכה למשה מסיניי. אבל אחורי הרצועות, הואיל ומבפנים הן, אם היו ירוקות או לבנות, כשרין; אדומות, לא יעשה שמא תיהפך הרצועה, וגנאי הוא לו. ולא יהיה אחורי הרצועה לעולם, אלא כעין הקציצה -- אם ירוקה, ירוקין, ואם לבנה, לבנים. ונואי הוא לתפילין, שיהיו כולן שחורות, הקציצה, והרצועה כולה.

טז) [טו] העור שמחפין בו התפילין, ושעושין ממנו הרצועות, הוא עור של בהמה או חיה או עוף הטהורים, ואפילו נבילות וטריפות שלהן. ואם עשה מעור טמאים, או שחיפה תפילין בזהב, פסולות. ועור הרצועות, צריך עיבוד לשמה; אבל בעור שמחפין בו, אינו צריך עיבוד כלל, אפילו עשהו מצה, כשר -- ומקומות הרבה, נהגו לעשות אותן בעור מצה.

יז) [טז] אין עושין התפילין אלא ישראל, שעשייתן ככתיבתן, מפני השין שעושין בעור, כמו שאמרנו; לפיכך אם חיפן גוי, או תפרן, פסולות. והוא הדין לכל הפסול לכותבן, שלא יעשה אותן.

יח) [יז] תפילין של ראש, אין עושין אותה של יד, ושל יד, עושין אותה של ראש -- לפי שאין מורידין מקדושה חמורה, לקדושה קלה. וכן רצועה של תפילין של ראש, אין עושין אותה לתפילין של יד. במה דברים אמורים, בשלבשן; אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם מעולם, אם רצה להחזירן ליד, מותר. וכיצד עושין, טולה עליה עור, עד שתיעשה אחת, וקושרה על ידו.

יט) [יח] תפילין שנפסקו התפירות שלהן, אם היו שתי התפירות זו בצד זו, או שנפסקו שלוש תפירות, אפילו זו שלא כנגד זו -- הרי אלו פסולות. במה דברים אמורים, בישנות; אבל בחדשות, כל זמן שפני טבלה קיימת, כשרות.

כ) ואלו הן החדשות: כל שאוחזין מקצת העור שנקרע תפרו ותולין בו התפילין, והוא חזק ואינו נכרת -- הרי אלו חדשות; ואם אין ראוי לתלות בו, אלא הוא נפסק -- הרי אלו ישנות.

כא) [יט] רצועה שנפסקה, אין קושרין אותה, ואין תופרין אותה, אלא מוציאה וגונזה, ועושה אחרת. ושיירי הרצועה פסולין, עד שיהיה אורכה ורוחבה כשיעור, או יתר עליו. ולעולם ייזהר להיות פני הרצועה למעלה בעת שקושר אותן על ידו, ועל ראשו.