www.JewisheSchool.org

הלכות מילה פרק ב

א) הכול, כשרין למול: ואפילו ערל, ועבד, וקטן, ואישה -- מלין במקום שאין שם איש. אבל גוי, לא ימול כלל; ואם מל, אינו צריך לחזור ולמולו שנייה.

ב) ובכול מלין, ואפילו בצור ובזכוכית, ובכל דבר שכורת; ולא ימול בקרומית של קנה, מפני הסכנה. ומצוה מן המובחר, למול בברזל, בין בסכין בין במספריים; ונהגו כל ישראל, בסכין.

ג) [ב] כיצד מוהלין, חותכין את כל העור המחפה את העטרה, עד שתתגלה כל העטרה; ואחר כך פורעין את הקרום הרך שלמטה מן העור בציפורן, ומחזירו לכאן ולכאן, עד שייראה בשר העטרה. ואחר כך מוצץ את המילה, עד שייצא הדם ממקומות רחוקים, כדי שלא יבוא לידי סכנה; וכל מי שאינו מוצץ, מעבירין אותו. ואחר שמוצץ, נותן עליה אספלנית, או רטייה, וכיוצא בהן.

ד) [ג] יש ציצין מעכבין את המילה, ויש ציצין שאין מעכבין את המילה. כיצד, אם נשאר מעור העורלה, עור החופה רוב גובהה של עטרה, הרי זה ערל כמות שהיה; ואותו העור החופה הנותר, הוא ציץ המעכב. ואם לא נשאר ממנו אלא מעט, שאינו חופה רוב גובהה של עטרה, זה הוא ציץ שאינו מעכב.

ה) [ד] המל, כל זמן שעוסק במילה, חוזר בין על הציצין המעכבין, בין על ציצין שאינן מעכבין. פרש -- על ציצין המעכבין, חוזר; על ציצין שאינן מעכבין, אינו חוזר. מל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל.

ו) [ה] קטן שבשרו רך ומדולדל, או שהיה בעל בשר עד שייראה כאילו אינו מהול -- רואין אותו בעת שיתקשה: אם נראה שהוא מהול, אינו צריך כלום; וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן, מפני מראית העין. ואם בעת שיתקשה לא ייראה שהוא נימול, חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן, עד שתיראה העטרה גלויה בעת קישוי. ודבר זה, מדברי סופרים; אבל מן התורה, אף על פי שהוא נראה כערל, הואיל ומל, אינו צריך למול פעם שנייה.

ז) [ו] עושין כל צורכי מילה בשבת -- מלין ופורעין ומוצצין, וחוזר על ציצין המעכבין, אף על פי שפרש; ועל ציצין שאינן מעכבין, כל זמן שלא פרש; ונותן עליה אספלנית. אבל מכשירי מילה, אינן דוחין את השבת. כיצד, הרי שלא מצאו סכין, אין עושין סכין בשבת, ולא מביאין אותו ממקום למקום: ואפילו במבוי שאינו מעורב, אין מביאין אותו מחצר לחצר; ואין עירוב דדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין, הואיל ואפשר להביאו מערב שבת.

ח) [ז] וכן אין שוחקין לה סממנין, ואין מחימין לה חמין, ואין עושין לה אספלנית, ואין טורפין יין ושמן. לא שחק כמון מערב שבת, לועס בשניו ונותן; ואם לא טרף יין ושמן, נותן זה לעצמו וזה לעצמו. זה הכלל, כל שאפשר לעשותו מערב שבת, אינו דוחה את השבת; אבל אם שכחו ולא הכינו המכשירין, תידחה המילה לתשיעי.

ט) [ח] מלו את הקטן בשבת, ואחר כך נשפכו החמין או נתפזרו הסממנין, עושין לו הכול בשבת, מפני שסכנה היא לו. מקום שדרכן להרחיץ את הקטן, מרחיצין אותו בשבת: ביום המילה בין לפני המילה בין לאחר המילה, או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת, בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה, בין בחמין שהוחמו מערב שבת בין בחמין שמחימין לו בשבת -- מפני שסכנה היא לו.

י) [ט] שכחו ולא הביאו סכין מערב שבת, אומרין לגוי להביא סכין בשבת, ובלבד שלא יביא אותו, דרך רשות הרבים. כללו של דבר, כל דבר שעשייתו בשבת אסורה עלינו משום שבות, מותר לנו לומר לגוי לעשות אותן, כדי לעשות מצוה בזמנה; ודבר שעשייתו אסורה עלינו משום מלאכה, אסור לנו לומר לגוי לעשותו בשבת.

יא) [י] מכשירי מילה, אפילו בזמנה, אינן דוחין את יום טוב, הואיל ואפשר לעשותן מערב יום טוב; וקל וחומר הדברים, אם לא דחו מכשירי מילה שבות שהוא מדבריהם, היאך ידחו לא תעשה של תורה. אבל שוחקין לה סממנין ביום טוב, הואיל וראוין לקדירה; וטורפין לה יין ושמן.