www.JewisheSchool.org

הלכות ברכות פרק ח

א) כל פירות האילן -- מברכין עליהן בתחילה, בורא פרי העץ; ובסוף, בורא נפשות רבות: חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה, והן ענבים ורמונים ותאנים וזיתים ותמרים -- שהוא מברך עליהן בסוף, ברכה אחת מעין שלוש. ועל פירות הארץ והירקות -- מברכין עליהן בתחילה, בורא פרי האדמה; ולבסוף, בורא נפשות רבות. ודברים שאין גידולן מן הארץ, כגון בשר וגבינה ודגים וביצים ומים וחלב ודבש וכיוצא בהן -- בתחילה מברך שהכול, ולבסוף בורא נפשות רבות; והשותה מים שלא לרוות צמאו, אינו טעון ברכה לא לפניו, ולא לאחריו.

ב) הסוחט פירות והוציא מהן משקין -- מברך עליהן בתחילה, שהכול; ולבסוף, בורא נפשות: חוץ מן הענבים והזיתים -- שעל היין, הוא מברך בתחילה בורא פרי הגפן, ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש. ועל השמן, הוא מברך בתחילה בורא פרי העץ -- במה דברים אמורים, שהיה חושש בגרונו ושתה מן השמן עם מי השלקות וכיוצא בהן, שהרי נהנה בשתייתו; אבל אם שתה השמן לבדו, או שלא היה חושש בגרונו, מברך עליו שהכול, שהרי לא נהנה בטעם השמן.

ג) פירות או ירקות שדרכן להיאכל חיים, אם בישלן או שלקן, מברך עליהן בתחילה, שהכול; ולבסוף, בורא נפשות. וירקות שדרכן להיאכל שלוקין כגון כרוב ולפת, אם אכלן חיין, מברך עליהן בתחילה, שהכול. ודברים שדרכן להיאכל חיין ומבושלין, אכלן בין חיין בין מבושלין, מברך עליהן בתחילה, ברכה הראויה להן: אם היו פירות עץ, מברך בורא פרי העץ; ואם היו פירות האדמה או ירקות, מברך בורא פרי האדמה.

ד) ירקות שדרכן להישלק ששלקן, מברך על מי שלק שלהן, בורא פרי האדמה -- והוא, ששלקן לשתות מימיהן, שמימי השלקות כשלקות, במקום שדרכן לשתותן. דבש תמרים, מברכין עליו תחילה שהכול; אבל תמרים שמעכן ביד והוציא גרעינין שלהן, ועשיין כמו עיסה, מברך עליהן תחילה בורא פרי העץ, ולבסוף ברכה אחת מעין שלוש.

ה) הקנים המתוקים שסוחטין אותן, ומבשלין מימיהן עד שיקפא וידמה למלח -- כל הגאונים אמרו, שמברכין עליו בורא פרי האדמה, ומקצתם אמרו, בורא פרי העץ; וכן אמרו שהמוצץ אותן קנים, מברך בורא פרי האדמה. ואני אומר שאין זה פרי, ואין מברכין עליו אלא שהכול: שלא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי אור, גדול מדבש תמרים שלא נשתנה על ידי האור -- ומברכין עליו, שהכול.

ו) הקור, והוא ראש הדקל שהוא כמו עץ לבן, מברך עליו בתחילה, שהכול. קפרס של צלף, מברך עליו בורא פרי האדמה, מפני שאינו פרי; והאבייונות של צלף, הן הפרי שהן כצורות תמרים דקים קטנים, מברך עליהן, בורא פרי העץ.

ז) הפלפלין והזנגביל, בזמן שהן רטובין, מברך עליהן תחילה בורא פרי האדמה; אבל יבשין, אין טעונין ברכה לא לפניהן, ולא לאחריהן -- מפני שהן תבלין, ואינן אוכל. וכן אוכלין שאין ראויין לאכילה, ומשקין שאינן ראויין לשתייה, אינן טעונין ברכה לא לפניהן, ולא לאחריהן.

ח) הפת שעיפשה, והיין שהקריס, ותבשיל שעברה צורתו, והנובלות שהן פגין, והשיכר, והחומץ, והגובאי, והמלח, והכמהין, והפטרייות -- על כולן מברך תחילה, שהכול. וכל שמברכין לפניו שהכול, מברכין לאחריו, בורא נפשות על כל מה שברא, חי העולמים. וכל הטעון ברכה לאחריו, טעון ברכה לפניו.

ט) שמרים שנתן עליהם שלושה מים, והוציא ארבעה, מברך עליהן בורא פרי הגפן, שזה יין מזוג הוא; הוציא פחות מארבעה, אף על פי שיש בהן טעם יין, מברך עליהן תחילה, שהכול.

י) בירך על פירות האילן, בורא פרי האדמה, יצא; ועל פירות הארץ, בורא פרי העץ, לא יצא. ועל הכול, אם בירך שהכול, יצא -- ואפילו על הפת, ועל היין.

יא) לקח כוס של שיכר בידו, והתחיל הברכה על מנת לומר שהכול, וטעה ואמר בורא פרי הגפן -- אין מחזירין אותו. וכן אם היו לפניו פירות הארץ, והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה, וטעה ואמר בורא פרי העץ -- אין מחזירין אותו. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן, ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות, וטעה ואמר המוציא לחם -- יצא: מפני שבשעה שהזכיר השם והמלכות, שהן עיקר הברכה, לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין; והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה, יצא, ואין מחזירין אותו.

יב) כל הברכות האלו שנסתפק לו בהן אם בירך אם לא בירך, אינו חוזר ומברך, לא בתחילה ולא בסוף, מפני שהן מדברי סופרים. שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה -- אם היו משקין, בולען ומברך בסוף; ואם היו פירות שאם זרקן יימאסו כגון תותים וענבים, מסלקן לצד אחד ומברך, ואחר כך בולען; ואם אינן נמאסין כגון פולים ואפונים, פולטן מפיו עד שיברך ופיו פנוי, ואחר כך אוכל.

יג) היו לפניו מינין הרבה, אם היו ברכותיהן שוות, מברך על איזה מהן שירצה, ופוטר את השאר; ואם אין ברכותיהן שוות, מברך על כל אחד מהן ברכה הראויה לו, ואי זה מין שירצה להקדים, מקדים. ואם אינו רוצה בזה יותר מזה, אם יש ביניהן אחד משבעת המינין, עליו הוא מברך תחילה; וכל הקודם בפסוק, קודם לברכה: והשבעה הן האמורין בפסוק זה "ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ זית שמן, ודבש" (דברים ח,ח), ודבש זה הן התמרים; והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.

יד) ברכה אחת שהיא מעין שלוש של חמשת המינין של פירות, ושל יין, היא של מיני הדגן: אלא שעל הפירות, הוא אומר על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה...; ועל היין, הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן. וחותם בשתיהן, על הארץ ועל הפירות; ואם היה בארץ ישראל, חותם על הארץ ועל פירותיה. ויש מי שמוסיף בברכה שמעין שלוש, קודם חתימה, כי אל טוב ומטיב אתה, שהוא מעין ברכה רביעית; ויש מי שאומר שלא תיקנו ברכה רביעית אלא בברכת המזון, בלבד.

טו) שתה יין ואכל תמרים ואכל תבשיל של חמשת מיני דגן, מברך באחרונה ככה: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, ועל הגפן ועל פרי הגפן, ועל העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה...; וחותם ברוך אתה ה', על הארץ, ועל המחיה, ועל הפירות.

טז) אבל אם אכל בשר ושתה יין, מברך בסוף על זה בפני עצמו, ועל זה בפני עצמו. אכל תאנים או ענבים, ותפוחים ואגסים וכיוצא בהן, מברך בסוף ברכה אחת מעין שלוש, והיא כוללת הכול, מפני שכולן פירות העץ הן. וכן כל כיוצא בזה.