B"H

www.JewisheSchool.org



Rambam
1 Chapter Per Day

Thursday, 8 Tamuz, 5779
July 11, 2019

7 Tamuz, 5779 - July 10, 20199 Tamuz, 5779 - July 12, 2019

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ד

א) שמונה שרצים האמורין בתורה -- והן החולד, והעכבר, והצב, והאנקה, והכוח, והלטאה, והחומט, והתנשמת -- טומאת כולן שווה, והן הנקראין שרץ לעניין טומאה.

ב) השרץ -- אב מאבות הטומאות, מטמא אדם וכלים במגע, וכלי חרס באוויר, ואינו מטמא במשא; והנוגע בו, אינו מטמא בגדים בשעת מגעו. ושיעור טומאתן כעדשה, וכל השרצים מצטרפין לכעדשה.

ג) האברים, אין להם שיעור: אבר מן השרץ כברייתו [ד] בשר וגידים ועצם, שהוא פחות מכעדשה, בין שפירש מן החי, בין שפירש מן המת -- מטמא טומאתו: והוא שיהיה בבשר שעליו, או במוח שבעצם -- כדי להעלות ארוכה.

ד) [ה] בשר מן החי הפורש מן השרץ -- טהור, שאין מטמא אלא אבר הדומה לשרץ כולו: מה שרץ בשר וגידים ועצמות, אף אבר הפורש ממנו בשר וגידים ועצמות. [ו] הכליה והכבד והלשון וכיוצא בהן -- אף על פי שהן אבר, ואין עושין חליפין -- הרי הן כבשר; ואם פירשו מן החי, טהורין.

ה) [ז] דם השרץ כבשרו, ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר. [ח] עצמות השרץ וגידיו וציפורניו, טהורין. ועור החולד והעכבר והצב והתנשמת -- טהור, אף על פי שהוא לח ועדיין לא עיבדו ולא הילך בו כדי עבודה.

ו) אבל עור האנקה והכוח והלטאה והחומט -- כבשרן, ומטמא בכעדשה; ואם עיבדן, או שהילך בהן כדי עבודה -- טהורין. וכמה היא כדי עבודה, כדי הילוך ארבעת מילין.

ז) [ט] קולית השרץ -- הנוגע בה טהור, אף על פי שהיא מלאה מוח: והוא שיהיה המוח מתקשקש, שאינו מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד במקומו, ויש בו כדי להעלות ארוכה בחי מבחוץ -- הרי הנוגע בה טמא ככל האברים שיש בהם כדי להעלות ארוכה, כמו שביארנו. ניקבה הקולית בכל שהוא -- הנוגע בה מכל מקום, טמא.

ח) [י] ביצת השרץ המרוקמת -- אף על פי שהשרץ נראה מתוכה, טהורה; ניקבה כל שהוא, הנוגע בה טמא. [יא] שרץ שחצייו בשר וחצייו אדמה -- הנוגע בבשר, טמא; ובאדמה, טהור: ואם השריץ על פני כולו -- אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו, טמא.

ט) [יב] בשר השרץ שנפסד והבאיש, ונפסל מלאכול הכלב -- טהור. יבש עד שנעשה כחרס -- אם יכול להישרות בפושרין מעת לעת ולחזור לכשהיה, מטמא; ואם לאו, טהור -- ואפילו כאוכלין טמאים, אינו מטמא.

י) במה דברים אמורים, במקצת השרץ. אבל שרץ שיבש ושלדו קיים, או שנשרף ושלדו קיים -- הואיל ותבנית כולו קיים, הרי זה מטמא; וקרוב בעיניי, שטומאה זו מדבריהם.

יא) [יג] כזית מן הנבילה או כעדשה מן השרץ, שצמקו וחסרו -- טהורין; פחות מכעדשה מן השרץ ופחות כזית מן הנבילה, שנתפחו ועמדו על כשיעור -- מטמאין מדברי סופרים.

יב) היו כשיעור בתחילה, וצמקו וחזרו ונתפחו עד שהגיעו לשיעורן -- הרי אלו מטמאין כשהיו, דין תורה; וכן אתה אומר, בכזית מן המת.

יג) [יד] השרץ אינו מטמא, עד שימות; הותזו ראשיהן -- אף על פי שעדיין הראש מעורה בעור הגוף, ואף על פי שהן מפרכסין כזנב הלטאה -- הרי אלו טמאין.

יד) שאר שקצים ורמשים כולן, כגון הצפרדע והנחש והעקרב והנדל וכיוצא בהן -- אף על פי שהן אסורין באכילה -- הרי הם טהורין מכלום, ואפילו כאוכלין טמאין אינן מטמאין; ואין לך בכל השרצים כולן מה שמטמא במותו, חוץ משמונת המינין המפורשין בתורה.